תסמונת דאון (Downs syndrome - DS) היא הטריזומיה הכרומוזומלית הנפוצה ביותר. מאפיינים גנטיים של DS עלולים להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת. מטרת מחקר זה הייתה לקבוע האם DS נמצא קשור לעלייה בהיארעות של סוכרת והקשר בין DS לבין השמנת יתר במהלך החיים, בהשוואה לקבוצת מקרי ביקורת.
עוד בעניין דומה
המידע עבור מחקר זה נאסף מתוך עוקבה מבוססת אוכלוסין מתוך מאגר המידע UK Clinical Practice Research Datalink מהשנים 1990-2020.
לצורך ביצוע המחקר החוקרים ביצעו התאמה בין 9,917 נבדקים עם DS ו-38,266 נבדקים ללא DS לצורך קבוצת מקרי הביקורת. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור החולים בסוכרת היה גבוה יותר בקבוצה של נבדקים עם DS (יחס שיעורי היארעות של 3.67, רווח בר-סמך של 95%, 2.43-5.55; p<0.0001) ושיא ההיארעות הופיע בגיל צעיר יותר (גיל חציוני לאבחנה עמד על 38 [טווח בין רבעוני של 28-49] שנים בקבוצת DS לעומת 53 [טווח בין-רבעוני של 43-61] שנים בקבוצת מקרי הביקורת).
שיעורי ההיארעות (לפי 1,000 שנות-אדם) עבור סוכרת סוג 1 עמד על 0.44% (רווח בר-סמך של 0.31-0.62) במטופלים עם DS בהשוואה ל-0.13 (רווח בר-סמך של 95%, 0.09-0.17) בקבוצת מקרי הביקורת.
גם שיעורי ההיארעות של סוכרת סוג 2 היו גבוהים בקבוצת הנבדקים עם DS בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת עבור קבוצת הגילאים של 5-34 שנים. בנבדקים עם DS, שיא ממוצע ה-BMI היה גבוה יותר והופיע בגיל צעיר יותר (עבור גברים 31.2 ק"ג/מ2 בגיל 31 שנים; עבור נשים 32.1 ק"ג/מ2 בגיל 43) לעומת קבוצת מקרי הביקורת (עבור גברים 29.5 ק"ג/מ2 בגיל 54 שנים; עבור נשים 29.2 ק"ג/מ2 בגיל 51 שנים). השמנת יתר נמצאה קשורה להיארעות של סוכרת סוג 2.
מסקנת החוקרים היתה כי בגילאים צעירים שיעור ההיארעות של סוכרת היה גבוה עד פי ארבעה בנבדקים עם DS, בהשוואה לקבוצת מקרי ביקורת. שיא ממוצע ה-BMI היה גבוה יותר והתרחש מוקדם יותר בנבדקים עם DS, ואלה תרמו לעלייה בסיכון לפתח סוכרת סוג 2.
יש צורך בעוד מחקרים הבוחנים את הקשר בין השמנת יתר והיארעות סוכרת בנבדקים עם DS על מנת לספק מידע מלא על אודות טיפולים וצעדים מתאימים למניעה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות